logo   logo
כניסה למערכת

שכבת י"א צפתה ב"המלט"
מאת ויליאם שקספיר
בבימויו של עמרי ניצן, בתיאטרון הקאמרי,
 12.11.09

 

הקליקו לחומר רקע על המחזה וההפקה,
בעריכת שרה לניאדו

 הקליקו לכתבתה של שרה לניאדו במגזין סל תרבות ארצי

 

 

 

 

 

 

 

במסגרת סל תרבות יצאנו לצפות בהצגה "המלט" מאת ויליאם שקספיר, בתיאטרון הקאמרי של תל-אביב.

 

לפני היציאה להצגה צפינו, במסגרת שיעורי ספרות, בסרט "המלט" מאת זפירלי, שמענו הסברים על ההצגה ועל ההפקה המיוחדת והתכוננו לחוויה יוצאת דופן. ואכן, לא התאכזבנו.

 

ביום ה' 12.11.09 אנו יוצאים לת"א, לאחר ארוחת-בוקר בחדר-האוכל של "מזרע". לפני הכניסה לתיאטרון אנו מספיקים להסתובב קצת בלונדון מיניסטור וליהנות מכוס קפה ב"ארומה".

 

עם הכניסה לאולם אנו נוכחים מייד שמדובר בתיאטרון מסוג אחר: הצופים יושבים בעשר שורות משני עברי הבמה המרכזית הצרה, חמש שורות מכל צד. חלקים שונים של הבמה מקיפים את הקהל מצדדיו ומאחוריו. כדי שנוכל לצפות בכל מה שקורה באולם אנו יושבים על כסאות מסתובבים, בעזרתם אנו יכולים לפנות לכל כיוון ולראות כמעט הכל. כתוצאה מכך, הכיסאות מופרדים זה מזה, מספר הצופים מועט, ואנו חשופים כמעט כמו השחקנים.

 

מסקנה מהירה: בהצגה הזאת חייבים לשמור על שקט מוחלט, והכי חשוב – הסלולאריים מכובים ומוטמנים עמוק בתיקים.

כולנו, ללא יוצא מן הכלל, שומרים על כללים אלה לכל אורך ההצגה!

 

לפני תחילת ההצגה אנו נפגשים עם השחקן אסף גולדשטיין, אשר מספר לנו על שקספיר, על התיאטרון האליזבתאני ועל ההפקה המיוחדת שלפנינו. אנו צופים גם בסרט הסבר קצר.

 

ההצגה אורכת כשתי שעות וארבעים דקות, עם הפסקה קצרה באמצע. אנחנו מוקסמים. אין לנו רגע של שעמום.

 

בתום ההצגה, לאחר הפסקה קצרה, אנו נפגשים לשיחה עם השחקן הראשי, איתי טיראן. הוא עונה על שאלותינו ומתגלה כאדם קשוב, אינטליגנטי ונעים.

 

בדרך חזרה אנו עוצרים לנגיסה קלה בצומת מגידו.

 

איזה יום נפלא.