תלמידי י' היקרים,

בשבוע שעבר חזרנו מטיול של ארבעה ימים לאזור המכתשים. היה זה מחנה נודד, טיול ייחודי שלא רבים חווים כמותו.

בטיול הזה שום דבר לא בא בקלות ובכיף, וכל דבר עולה במאמץ רב: כדי לראות נוף יפה צריך לטפס על הר ואחר-כך לרדת בירידה תלולה ומפחידה. כדי לאכול ארוחת בוקר וצהריים צריך לסחוב מצרכים כבדים בתיק, ואחר-כך לסחוב את האשפה. בארוחת ערב חמה זוכים רק לאחר שעות של הכנה, ובעקבות הארוחה יש לנקות, לסדר ולשטוף סירים. כדי לישון צריך לבנות אוהל ובבוקר צריך לפרק הכל ולארוז. כדי לשמוע מוסיקה צריך לשיר ולנגן, וכדי לדבר בסלולארי צריך לעלות על הר גבוה - או פשוט לוותר, ולדבר עם מי שנמצא לידך. בטיול זה אנו לומדים להעריך מחדש את כל מה שנראה לנו ביום-יום מובן מאליו.

מעל לכל, בטיול הזה אי אפשר לשרוד לבד, מבלי להיעזר בקבוצה ולתרום לה. אי אפשר לסחוב ארוחה שלמה לבד, אי אפשר לבשל לבד, קשה להקים לבד אוהל ולא נעים לישון לבד, ובמסלולים הקשים יש צורך ביד תומכת ובמילת עידוד. 

עמדתם בטיול הזה בכבוד כיחידים, ועמדנו בו בכבוד גם כקבוצה. אנו מאמינים שכל אחד מכם לוקח איתו מהטיול לא מעט רגעים של סיפוק ושל גאווה. אנו בטוחים שהטיול יישאר איתכם כחוויה מכוננת של התגברות והתבגרות והערכה של מה שחשוב באמת להמשך חייכם.

תודה לצפריר, שבזכותו כל זה התקיים!

אוהבים את כולכם,

המחנכים: אורי לנדסברג, אורית שלו, אורית סוקר ומורן צפאי