logo   logo
כניסה למערכת

תמונות: פלג איטח

                                

 

 

ירון ברנד אחיה של רויטל ברנד ז"ל מדליק את לפיד הזכרון



 

עדן הדסי קוראת דברים לזכר אחיה,  יונתן הדסי ז"ל



 

 

שרים, מנגנים, זוכרים
 

 

בני המשפחות השכולות ובוגרינו החיילים פוקדים את הטקס מדי שנה

 דגלנים

 

 

 

יונתן, אח שלי הגדול

בטקס יום הזיכרון הראשון שלי בעמקים, הייתי בת תשע. עמדתי שם, ילדה קטנה עם המשפחה העצובה שלה בין שאר המשפחות העצובות. לא מצליחה לקלוט.
כשהגיע הזמן שלי להכיר את השבילים של עמקים, לא הפסקתי לדמיין. פה הוא למד, שם הוא ישב, ואולי בדיוק איפה שאני הולכת גם הוא הלך.  בעצב ובגאווה אני מדמיינת אותו, את הנוכחות שלו. מרגישה שאני הולכת בעקבותיו ומנסה להמשיך את הדרך שלו. להתקרב אליו.
 

יונתן אח שלי הגדול. בלי לשים לב למדתי ממנו כל כך הרבה. ההומור והשמחה המדהימה, לקחתי אותם איתי ביחד עם שאר הדברים שהערצתי בו, מבלי לדעת כמה ערך יש להם.  הוא לימד אותי מה זו אהבה של אח גדול, שתמיד הרים אותי אליו ועטף בחיבוק חזק. למדתי שלאן שאלך תמיד יהיה איתי. 

כשהייתי בת תשע גיליתי כמה העולם עצוב.  אבל עם הזמן, גיליתי גם שהחיים ממשיכים. שיחד עם העצב קיימת גם שמחה. שלומדים לקבל ונקודות אור כמו משפחה חזקה ואנשים שמעלים חיוך על הפנים.  אנחנו עוברים את החיים יום אחרי יום, אבל היום מי כמונו יודעים ששום דבר לא מובן מאליו. אנחנו צריכים לזכור את מה שהיה לנו ולהעריך את מה שיש.

                                          עדן הדסי. יום הזכרון תשע"ד.

 

 

דבר המנהל, דודו גורן