logo   logo
כניסה למערכת

תמונות באדיבות: יובל גזית

 

 

 

זווית התייחסות כללית ואישית

עופר אשכנזי

...המסע התחיל ממרכז ספיר בערבה כשפסגות הרי אדום המושלגות צופיות בנו ממזרח, נמשך ארבעה ימים והסתיים בתחרות הריצה המסורתית עד לפסגת הר ארדון. ימים של הליכה, אכילה, צחוקים, תסכולים, כעסים, ולילות של הקמת מחנה, הכנת ארוחות, הדלקת מדורות .. וחוזר חלילה.

סערת החורף מהשבוע הקודם, גרמה למשפחת אנגל שהובילה את הציוד והמים מחניון לחניון, לעבוד שעות נוספות על חילוץ רכבים ופריצת צירים. אחרי שהשיטפונות מחקו חלק מהדרכים, וגרמו לעיכובים ותקלות... שאפו גדול למקצועיות ויכולות האלתור הבלתי נגמרות.

צפריר וסמי הובילו את המסע ביד רמה ובוטחת, וביחד איתם צוות של מחנכים ומורים מלווים שהסתערו - בניצוחו של אורי - על כל משימה עם אנרגיות אין סופיות כמעט. גם המדריכים שהצטרפו היו מעולים כולם, והגב' מינצר הצעירה שנמנתה עליהם (מעיין), תפסה פיקוד בשיחות הסיכום הלילות, וגילתה כפות רגליים גדולות ומתאימות להיכנס לנעליים הגדולות מאד של אבא J

צוות המורים יכול גם להתהדר בכבוד של מקום ראשון בתחרות הריצה במעלה ארדון, כאשר גדעון שלנו (שקרוב יותר לגיל 60 מאשר ל-50) עשה זאת ב 9:04 דקות, ואחריו רותם לנס ב 9:24 דקות... (אני עצמי השלמתי את הטיפוס ב-48 דקות בלבד. לאחר שהתלמידים שליוויתי התחייבו לשיא שלילי של כמה שעות לפחות .. שלא לומר ימים או שבועות כפי שחלקם התבטאו J ). 

מבחינה אישית, הלילה השני בחניון גב חולית, היה אירוע השיא של המסע. נפגשנו שם בשעות אחר הצהריים עם שכבה קטנה של כיתה ח' מבי"ס "שקד" שבטבעון. בשעות הראשונות כולנו היינו בסירה אחת: ממתינים בחוסר סבלנות להגעת הרכבים עם הציוד, שהיו אמורים להגיע מס' שעות קודם לכן. אבל, אחרי כמה שעות כאשר אנגל המושיע, או אולי המלאך הגואל J - הופיע, פתאום הסירה שלנו - של בית ספר "עמקים תבור" - הפכה להיות הרבה יותר מרווחת ונוחה.

אצלנו הציוד הגיע ברובו. למרות שהעגלה נשברה בדרך, אנגל הבטיח שכל הציוד יגיע, ועד הבוקר יהיה גם פתרון של מים להמשך המסע (...הבטיח, וכמו מלאך טוב גם קיים). אבל בגזרת בי"הס השני המצב היה חמור, כאשר התברר שרכבי הציוד והמים שלהם ממתינים להם בחניון אחר (נחל צבירה)... ואין להם שום יכולת לתקשר איתם או להגיע אליהם בחושך. בקיצור בעיה גדולה, שהולכת ומחמירה ככל שהלילה יורד עם הטמפרטורות והילדים לבושים קצר ומתחבקים ליד מדורה בגודל של מאפרה.

היפה היה שמבלי שנדבר בינינו ומבלי שנתדרך את החניכים, כולם התגייסו לעזרה. בהתחלה מים ועזרה עם עצים למדורה. אח"כ תה ומרק... ואחר כך, הכנת ארוחת ערב מוגדלת כדי לספק אוכל לכולם, מגבית בגדים ארוכים, ואפילו אוהל אחד שהצליח בדרך לא ברורה להכיל כמעט חמישה עשר תלמידים רועדים מקור.

כוח אנגל הצליח במקביל להעברת ציוד ומים, להגיע גם לחניון נחל צבירה ולהוביל את רכבי הציוד והמים של בי"ס שקד למקום הנכון, לעזור להם להחליף גלגל בשטח ולחלץ אותם עוד כמה וכמה פעמים ממלכודות החול הבוצי, שלא הספיק להתייבש מהשיטפון. רק בסביבות חצות הגיעו הרכבים של בי"ס "שקד", ושקי השינה חולקו לילדים.

הזווית האישית שלי מסתיימת בטקס מרגש שערכו עבורנו חניכי בי"ס "שקד" בבוקר לפני שנפרדנו. החניכים בחרו לכתוב שיר של תודה, ושרו אותו בליווי יוקולילי (גיטרה קטנה). בחירה שגרמה לכולנו להתרגש, ולי באופן אישי גם לזלוג קצת מתחת למשקפי השמש הקרביות J... תשואות רמות של חניכי עמקים תבור שדרשו הדרן גרמו לחניכי שקד להרגיש טוב עוד יותר עם התודה שהביעו (צירפתי כאן את מילות השיר שהעבירה אלי המחנכת  שלהם, את הסרטון שצילמתי ומכתב תודה רשמי לבי"הס).

לסיום אשתמש במילים שציטטה סער בשיחת הסיכום של הטיול על פסגת הר ארדון. הש"ש הצעירונת שהדריכה אותנו בצורה נפלאה - סיפרה על כך שהמסע החיצוני של שכבת יא' אולי הסתיים, אבל המסע הפנימי של כל אחד מאתנו ממשיך כל הזמן...

תודה על החוויה הכללית של המסע הנודד השנתי של עמקים תבור (פברואר 2015), ועל הזכות לחוות חוויה אישית מיוחדת, ולגלות אצל החניכים שלנו זוויות של נתינה, תודה, התגייסות לעזרה... ואם יורשה לי אפילו שלום ואהבה.

 עופר

 

 
 

 

 בטיפוס על הר ארדון (722 מטר) הגיע במקום ראשון - 09:04 דקות - גדעון חזן התותח, שקרוב יותר לגיל 60 מאשר ל 50 ... והותיר מאחור את כל הצעירים המתנשפים J

 

 

 

 

ילדי שכבת ח' מבי"ס "שקד" בטבעון בשיר תודה            (הסיפור במלואו - בדברי עופר אשכנזי מימין)

  

מטיילים ושומעים הסברים

 

הדרום אחרי הגשם: פריחה, שלוליות וגמלים

 

מחנה אוהלים

  

ממשיך במסורת: כשמגיעים לפסגה - הוא עומד על הראש... יובל גזית מפגין ביצועים

 

צוות מנצח: המדריך צפריר - וחלק ממלווי הטיול