ברכת אורית סוקר - המנהלת הפדגוגית:

תלמידי מגמת תיאטרון היקרים, הורים, מחנכות, מורים, שחף –

ערב טוב לכולכם, וברוכים הבאים.

הערב נצפה בשתי הפקות תיאטרון: "פופקורן", מאת בן אלטון הוא מחזה פרובוקטיבי מאד, ואף שנוי במחלוקת. הוא בוחן את החיים בעולם הפוסט-מודרני, בו תרבות ההמונים ותאוות הפרסום מובילים את האדם הפשוט, כמו האמן, למחוזות של אלימות פורצת גבולות.

"הדוד מקייפטאון" מאת עדנה מזי"א עוסק במשפחה ישראלית, ממוצעת, שכמו כולנו, מחפשת איך לגרד עוד כמה שקלים. מה יהיו הגיבורים מוכנים לעשות למען ההתעשרות? עד לאן ימשיכו מבלי לוותר?

שני המחזות הם קומדיות, אך כאלה שמשאירות טעם חמוץ בפה. אנחנו צוחקים, אך גם תמהים, אפילו מזדעזעים. אם במחזה הראשון נבדקים הגבולות אותם מוכן האדם בן זמננו לחצות למען הפרסום, בשני נפרצים הגבולות למען תאוות הבצע הישנה והטובה. איזה מן עולם הוא זה שלתוכו אנחנו מגדלים אתכם?

תלמידים יקרים, איך השפיעה עליכם העבודה האינטנסיבית על שני המחזות האלה? מה תיקחו איתכם מאותן עלילות לחייכם הבוגרים? האם למדתם מהן משהו לגבי רע וטוב, מוסרי ומושחת? האם תיישמו משהו מזה בחייכם הבוגרים?

על שתי ההפקות עבדתם באינטנסיביות רבה השנה. הרבה מכשולים עמדו בדרככם, הרבה כעסים ותסכולים הולידו אותם מכשולים. כדי להגיע לערב זה הייתם צריכים לדעת לוותר על אגו ועל אינטרסים אישיים ולעבוד ביחד, כקבוצה, גם עם מי שלא קל איתו. מה מכל זה תיקחו איתכם לחייכם העתידיים?

יקיריי, אני מקווה ומאמינה שהמסע שעברתם בחודשים האחרונים במסגרת מגמת התיאטרון יהיה עבורכם חווייה מכוננת לחיים. שתלמדו ממנו על הכוחות הגלומים בכם, על הטוב שבזולת, ועל מה שנדרש מכם עבור חיים טובים ומשמעותיים בעולם המודרני.

הבגרות האישית מתבטאת גם ביכולת לסיים דברים באופן נכון, גם לאחר שתרועת ההתלהבות כבר שככה. ולכן, בסוף הערב, אתם מתבקשים להישאר לתודות, וביום ד', לאחר בחינת הבגרות, תישארו גם לחיסול אמיתי ובוגר מאד של הבמה וכל מה שכרוך בהפקה.

בהצלחה לכם, וערב מהנה לכולנו!