מחלום למציאות

טכניקה: אקריליק ועפרון על לוח עץ

 מאז שהייתי ילדה קטנה תמיד ידעתי שאני רוצה  לרקוד.  החל מרדיפה אחרי אמא שלי בריקודי עם של  הקיבוץ ועד לימוד בבית הספר לריקוד מקצועי, בית  האומנויות של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

 בבית האומנויות ביליתי במשך חמש שנים, שעות  רבות בכל שבוע, כמעט בכל יום אחרי בית הספר.

 הריקוד היה העיסוק העיקרי שלי. הוא מילא את כל  הזמן הפנוי שלי, הוא היה הרוגע שלי, השלווה שלי  והכיף שלי.

 לצערי, מרוב מאמץ ועומס על הגוף, הגוף שלי נחלש  ונפצעתי בגבי ובברכיי, פציעה שלא אפשרה לי  להמשיך. היה לי מאוד קשה להפסיק ובעיקר להשלים עם  העובדה שהחלום שלי התנפץ.

 את העבודה שלי חילקתי לשניים: לחלום ולמציאות.

 בחלום הבעתי בעזרת רקע זורם, מלא תנועה  וצבעוניות את התחושה שהריקוד העניק לי אך בכל  זאת הדמות שבקדמתו נראית דוממת, חסרת חיים  ולא מציאותית דבר אשר מזכיר את מצבי.

 בחלק השני רציתי להעביר את מה שקורה במציאות  בחיי. בחלק זה נראית רקדנית פצועה המכופפת את  גבה ואוחזת בברך שלה.

הוספתי רישומים אשר מדמים את המציאות בה אין אף רקדנית בשלמותה כמו בחלום.

 בעזרת העבודות ניסיתי להעביר את הרגשות שלי.

 החלום נשאר חלום ומציאות חיי השתנתה לה.