חלומי

טכניקה: רישום בעפרון על נייר

בחלק גדול מהלילות בתקופה האחרונה אני חולם חלום. אותו חלום. לא כל לילה, לא חלום בלהות. חלום פשוט, פשוט חלום:

איש ענק בגודל מטורף, מרים אותי מהרגל, לוקח אותי מהמיטה, מחזיק אותי מעל הפה שלו, ועוזב. תמיד החלום זהה, תמיד הוא מרים אותי מאותה רגל, אני לובש את אותה פיג'מה, הוא מרים באותה יד.

אני לא מפחד, אני לא מתעורר בבהלה, מבחינתי זה פשוט חלום כמו שאר החלומות, בלילה כמו שאר הלילות, לא סיוט, לא משהו שאני מפחד לקראתו או מנסה להימנע ממנו.

כשהחלה העבודה על הפרויקט והתחלתי לעסוק בחלום, התחלתי להיות מודע לו בזמן השינה ולמה שהולך להתרחש עוד לפני שקרה.

בחרתי לעסוק דווקא בנושא הזה בגלל שהחלום הזה מייצג במובן מסוים אותי, דרך החלום והדברים שקורים לי בחלום אפשר להבין די הרבה דברים עליי.

החלום מראה בצורה מטאפורית את אחד הפחדים הכי גדולים שלי, ושל כל בן אדם שפוי אחר – ליפול בגלל נסיבות שלא בשליטתך, ומעבר להשפעה שלך, הרי אין לי דרך למנוע מהענק להרים אותי או לאכול אותי, מבחינתו אני כלום, בקושי מורגש, ומבחינתי הוא חיים ומוות. בנוסף על כך, אני חושב שחלומות הם פתח לתת מודע של הבן אדם, דרכם אפשר גם ללמוד על החולם דברים שרק הכרות אמיתית תגלה.

במהלך הפרויקט היה לי הכי קשה "להכריח" את עצמי לצייר, ועוד לצייר דבר מסוים. אני אוהב לצייר, ואני עושה את זה המון, אבל זה חייב להיות בתנאים שלי, ומתי שמתחשק לי. העובדה שהייתי חייב להושיב את עצמי לצייר הקשתה עליי, אבל בסופו של דבר הצלחתי להתמודד עם זה וליצור פרויקט.

החלטתי ליצור את הפרויקט כסדרה של רישומי עיפרון מהירים, מכיוון שזו הטכניקה שאני מרגיש הכי בנוח בה, ושהכי טובה לי. הפרויקט מתאר את החלום בשלבים, תמונות מצב מחלקים שונים של החלום, הרי החלום הוא תהליך, דבר שבלתי אפשרי לתפוס בבת אחת, בתמונה אחת.

הקומפוזיציה בכל היצירות היא מאוד פתוחה, היצירות מרגישות קטועות, כאילו הן חלק מסצנה גדולה יותר שמתרחשת מסביב למסגרת. עשיתי אותן כך כדי לייצר את נקודת המבט המוגבלת שלי בתור "כלי" או "חפץ" שרק קורים לו דברים בחלום ואין לו חלק ממש פעיל בתהליך.