יומן מסע / שובל שלזינגר

 ביום השני למסע היינו באושוויץ. התמונה המפורסמת של השלט "העבודה משחררת" הפכה מציאותית. ידעתי שזה המקום, חיכיתי להגיע לשם, איפה שסבתא מאשה הייתה. יותר מכל חיכיתי להגיע לביתן 10- ביתן הניסויים של ד"ר מנגלה. אחרי סיור בכמה ביתנים הגענו לשם. לכאורה נראה כמו עוד בניין אבל מאחוריו עומד סיפור זוועתי. הבניין מוצב עם דלת נעולה, הכל סגור. אין כלום. אמרו לנו שככה עדיף וכדאי אבל יצר הסקרנות גדול ביותר. המדריך סיפר לנו שם את הסיפור של ניצולת שואה אבל לי יש בראש את הסיפור שלי. רק סבתא הייתה לי בראש. היא מעולם לא סיפרה מה מנגלה עשה לה.

ביום שישי, אחרי הטקס במיידאנק התפזרנו לקבוצות והתכוננו לקבלת המכתבים מהבית. ישבנו במעגל ואורי קרא לאחד אחד מאיתנו. כל אחד שקראו בשמו קם ומצא לו מקום לקריאת המכתב. ככה קראו לכולם והמעגל הצטמצם ונותרתי אחרונה ואז אורי קרא בשמי. קמתי ומצאתי לי מקום די קרוב להר האפר. פתחתי את השקית וראיתי את הדפים. כשהוצאתי את הדפים ראיתי דבר נוסף. ראיתי את קופסאת הזהב הקטנה מעוטרת הפרחים, שסבתא העניקה לפני מותה לאימי ופרצתי בבכי. בכיתי המון, מה שהקשה על קריאת המכתב. אמא כתבה יפה כמו שרק היא יודעת וממש יכולתי לשמוע אותה. התרגשתי מאוד ובסוף המכתב פתחתי את קופסאת הזהב, הוצאתי את השרשרת וראיתי שאמא שמה בתוכה תמונות שלה ושל אבא. אני זוכרת שאמא שמרה עליה בקפידה. היא שיתפה אותי שמדובר בשרשרת עם סיפור- לאורך כל חייה סבתא ענדה אותה, כשתמונת אמה בתוכה. זה היה מעשה לשימור זיכרון אמה, שנספתה בגטו וארשה. אימי, כנכדה הבכורה הנקראת על שם אמא של סבתא, קיבלה אותה לשמירה. ענדתי את השרשרת הכי קרוב לליבי שרק אפשר ובכיתי, בכיתי המון. השרשרת שעברה אליי בירושה ברגע מצמרר זה, הייתה אירוע משמעותי וסמלי של שרשרת הדורות במשפחה שעברה למשמורת אצלי. בהמשך הדלקתי נר נשמה ליד הר האפר. לא רק בשביל הנספים בשואה, אלא גם בשביל מאשה ובשביל כפירי אחי בכור. שמחתי שהשרשרת של סבתא איתי כאן, דווקא במיידאנק, אחת מתחנות מסע הזוועות שהיא עברה על בשרה.

תמיד ידעתי, מגיל צעיר, שאני אצא למסע לפולין. לא באמת ידעתי מה המשמעות של הדבר אבל לא היה מקום לספקות - אני יוצאת! במסע נפגשתי שוב עם הנושא שלצערי כל כך מוכר וידוע במשפחה- המוות. אבל לא רק מוות, גם רוע אנושי ואכזריות בלתי נתפסת. למדתי המון, גם על עצמי. את המסע הזה לא יכולתי לחוות אחרת מאיך שחוויתי.