עדר פרות רועה בשדה באופן קבוע                  בזמן מסוים

מיצב: מגזרות קרטון גלי בנוף.

הרצון להיות חלק ולהשתייך הוא טבעי, אבל בכך אנחנו מבטלים את האינדיבידואל שבנו ומאבדים חלק מהייחודיות שלנו. 

נולדנו שונים ומשום מה מרביתנו מנסים להידמות זה לזה. ובכל זאת אם נועדנו להיות שונים מדוע אנחנו נאבקים בזה? הפסיכולוגים יגידו שזה מוסכמה חברתית שאנחנו מקבלים על עצמנו אבל אולי בעצם זה מנגנון אבולוציוני קדום- להיות בתוך העדר ולהגדיל את סיכויי ההישרדות של עצמך כיחיד, כבודד.

בעבודתי בחרתי להציג אותנו בני האדם, כן כן, היצור הכל כך מתקדם הזה, המפותח והחכם הזה, כאחרון בהמות המסע - כעדר פרות. לנו הפרות נראות זהות לחלוטין אך הדבר כל כך לא נכון. הן שונות זו מזו. כפי שאנחנו, כלומר, בני האדם מובילים את אותו עדר פרות - גם את עצמנו אנחנו מובילים בתוך עדר של מוסכמות ונורמות חברתיות שפיתחנו לעצמנו. בכך שאנו מקבלים על עצמנו את אותו שק "נורמות וערכים" שמקובלות בקהל הרחב ומנסים להידמות לסובבים אותנו וכך בעצם אנו מאבדים את הזהות שלנו כיחידים.

ואם להיות בתוך העדר מגדיל את הסיכוי לשרוד, מה קורה אם אתה לא שייך אליו?

לפעמים משלמים מחיר כבד, סיכויי ההישרדות יורדים. אתה הראשון שהעדר ינדה ממנו ובכך הראשון להיפגע. אתה החיה הפצועה שמאטה את העדר ולבסוף תישאר לבד.  אבל הדבר נותן לך להסתכל מהצד ולראות דברים אחרת-לראות איך כולם מדברים, לבושים ואפילו חושבים אותו הדבר. ולכולם יש נשוא עניין משותף - מה חושבים עליהם ואיך זה נראה מהצד. הם פועלים ע"פ ספר חוקים שנאמר בע"פ ולא ע"פ ספר החוקים האישי שלהם - נולדנו שונים, כבר אמרתי? 

ואותה חיה פצועה, לה יש אפשרות בחירה, לנסות להתאים את עצמה לעדר, להשתלב בו בחזרה או ללכת על הדרך הפתוחה בלי לדעת מה מצפה לה.

יש יתרונות בלהיות חלק מהעדר, אתה מרגיש מוגן, בטוח, אתה יודע שיש מי שייתן לך גב, שיתמוך שתהיה חלש, אבל בעצם אתה מוותר על "האני האמיתי שלך" כי אתה סוחב את אותו שק מוסכמות וערכים שלא בהכרח תואמים את שלך.  יש יתרונות אבל, כמו בכל דבר, גם חסרונות, בעדר אתה חלק מ.. לא מוביל אלא מובל ע"י אין ספור דברים במודע ושלא. אתה עוד אחד בקבוצה. אתה הולך בדרך סלולה וקלה יחסית, היעד ידוע מראש אבל אין זה נעשה מתוך תודעה של היחיד אלא תודעה כללית שלא נבחרה על ידך.

יש לשים את הדבר על כף המאזניים, ולהחליט מה חשוב יותר- תחושת  ביטחון או דבקות באמת פנימית? אין נכון או לא נכון, רק החלטה למי אתה רוצה להיות "נאמן" לעדר או לעצמך.

"אף אחד מהכבשים לא יעצור לחשוב: שמא כולם טועים? טוב, יכול  איזה כבש חצוף וקל דעת לחשוב, שאולי זה הטמבל שלפני יכול היה לטעות. אבל הטמבל הרי גם כן הולך בעקבות זה שלפניו ולפני פניו ולא שחידש איזו דרך חדשה. לא, אין מצב שכולם טועים. זו הדרך הנכונה. המעגל האינסופי".  

אנונימי, מתוך דף האינטרנט "ייסורי דעת".