אקריליק על קנבס, עט דיו על נייר.

"מדינת ישראל זרועה בכל חלקיה ישובים שצורתם אינה צורת עיר, אינה צורת כפר ואף לא צורת אחוזה. בתי המגורים בישובים אלה שרויים בצוותא, ערוכים קשתות קשתות או שרשרות וביניהם מדשאות,  ערוגות פרחים ושדרות עצים....

קיבוצים, כך קוראים להם.

אלה הם ישובים בהם הכל מקובץ, כל הרכוש שייך לכל אנשי המקום; -  האדמה, הבתים, המכונות , בעלי החיים ... לאיש אין כלום ולכל אחד יש הכל!! ...

מיוחד הוא הקיבוץ ושונה מכל צורת חיים אחרת, ואין להבינו מתוך דוגמאות הלקוחות  ממציאות אחרת..!!" _{(מתוך "הקיבוץ", "מסביב לעולם" הוצאה לאור 1963)}

קיבוץ מרחביה – כאן נולדתי וגדלתי, דור רביעי בקיבוץ, אך מי שמכיר אותי לא יקרא לי קיבוצניקית.

קיבוץ מרחביה הוא כבר מזמן לא קיבוץ ואני זכיתי להכיר מעט מאוד מאופיו הקיבוצי. אהבתי לגדול כאן ועד היום אני חושבת שזה המקום בשבילי. אני אוהבת את השקט ואת המרחבים הפתוחים אבל תמיד היה חסר לי משהו – קיבוץ אמתי.

כל חיי הרגשתי פספוס. מעציב אותי שכמעט אין זכר לקיבוץ שהיה, שאף פעם לא אכלתי בחדר האוכל והיום הוא סתם בניין גדול ומתפורר, שאני לא מכירה את כולם ולא כולם מכירים אותי, שנופי ילדותי נעלמים, שנשארו רק הזיכרונות והסיפורים, אך גם הם לא יישארו לנצח.

אז אולי שיטת הקיבוצים לא הייתה מוצלחת ולכן רובם קרסו, ויכול להיות שזה הכרחי להרוס את הישן כדי לפנות מקום לחדש וזה אפילו טוב. דבר אחד בטוח – היה פה משהו מיוחד.

בפרויקט הזה אני רוצה להביע געגועים לקיבוץ שפספסתי וצער על השינויים הרבים המתרחשים בו בזמן האחרון.

אסכם במילותיו של יהונתן גפן:

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

 …יכול להיות שזה נגמר…"

העבודות מבוססות על צילומים של טוביה ריבנר, עזרא צמרי ודוד שקלובסקי.