ילדותיות

רישום גרפיט על נייר

יש לי שני אחים, בני 10 ו-15, טמיר ואור
מאז שיצא לי להכיר אותם, כל מה שהם עושים זה שטויות, צחוקים והרבה בלאגן, כשהשיא שלהם מוצג פה בפרויקט.
בחרתי להתמקד בפרויקט שלי בסצנה הכי שטותית וילדותית המחברת ביני לבין האחים שלי. אין לזה שם או הגדרה, אלו פשוט הפרצופים המצחיקים ששלושתנו נהגנו לעשות.
הפרצופים האלו פתחו לי צוהר לעולם הילדותי של האחים שלי, וגרמו לי להרגיש חלק ממשהו שקשור אליהם - מעבר להיותי אחותם.
הזמן עבר והפסקתי עם הפרצוף הזה, שהפך ממשחק לקשר אמיץ בין אחים של ממש.
הרגשתי שהתבגרתי, והפרצוף ה'מטומטם' הזה גורם לי להרגיש שוב כמו ילדה קטנה, מה שאני כבר לא. הם המשיכו לעשות אותם, כשאני נשארתי מאחור.
מהרגע שהתחלנו לעבוד על הפרויקטים - ידעתי שהפרויקט שלי יהיה על משהו שקשור למשפחה שלי ולילדות.
זה התחיל מתמונות של ילדים קטנים, והפך לרישום של זיכרונות ילדות שלי עם המשפחה. בסוף הבנתי שמה שמסמל את הילדות שלי בצורה הטובה ביותר  - זה אחים שלי ומה שמסמל את אחים שלי ואותי בצורה הטובה ביותר - אלו הפרצופים הללו.
הקונפליקט שלי בין הילדות, שמסומלת על ידי הפרצופים האלו, לבין הבגרות - אני מסיימת י"ב, מתגייסת לצבא ומתחילה שגרת חיים חדשה (שאין בה הרבה מקום לילדותיות) מובא לידי ביטוי בפרויקט שלי.
למרות שאני בוגרת כביכול, בחרתי לעשות את הפרצוף הזה פעם כמעט אחרונה ולתעד אותו בציור, ליד שני האחים שלי, בתור הבטחה שלמרות שהתבגרתי ודברים השתנו - אני תמיד אהיה אחותם.