logo   logo
כניסה למערכת

 

 

 

 

 

 חילופי נוער יהודי-גרמני

שכבת י' קיץ תשעז

הסבר ותמונות: אדוה שייק, ראשת המשלחת

מדי שנתיים אני מלווה משלחת חילופי נוער מכיתות י' לגרמניה, מטעם בית הספר. למשלחת נבחרים 8 בנות ו-8 בנים ישראלים ו-8 בנות ו-8 בנים גרמניים  בשני בתי ספר מהעיר בון, בירת גרמניה המערבית לשעבר.

מטרת המשלחת היא לבחון את העתיד של שני העמים לאור העבר המורכב והמאוד לא פשוט ולהכיר את אורח החיים של העם השני כיום ובעיקר את חיי הנוער. לכן בחלק מהביקור היינו בבתי הספר ונכנסנו לכיתות ולכן הנוער מתארח ולן בבתי המארחים.

כמורה התרשמתי מאוד מבית הספר בו ביקרתי ובעיקר מהאתגרים העומדים בפני מורים ומחנכים בגרמניה, הדומים מאוד לאתגרים העומדים היום בפני מורים ומחנכים בישראל.

שבועיים שהינו בגרמניה, שבוע ראשון בבון, בו התארחנו בביתם של הגרמנים ושבוע שני בברלין, בו לנו בבית מלון וסיירנו באתרים שונים בעיר ומחוצה לה.

בבון ביקרנו במוזיאון היהודי, שם מצאתי אלבום של צילומים של בחורה גרמניה שהייתה בבית זרע (מקום מגוריי) בשנת 1936. המוזיאון ממוקם במרכז בון, ממש מאחורי הכיכר בה שרפו הנאצים ספרים ("במקום בו שורפים ספרים ישרפו יום אחד אנשים").

ביום שישי התפללנו יחד עם הגרמנים בבית הכנסת בבון, שיש בו עד היום קהילה קטנה של יהודים, השומרת עליו ומטפחת אותו. לאורך כל השבת עומדת ניידת משטרה מחוץ לבתי הכנסת (גם בבון וגם בברלין) ושומרת עליהם ועל המתפללים, שזה גם דבר מרגש.

אתרים בהם ביקרנו במהלך שהותנו בגרמניה: וילת ואנזה, מחנה הריכוז והעבודה זקסנהאוזן ("הזייפנים" מי שראה את הסרט ומכיר את הסיפור), ברייכסטאג, בשטאזי, בבונדסטאג, באנדרטאות השונות: כמובן האנדרטה לזכר היהודים, אבל יש פארק שלם של אנדרטאות, שאחת המרגשות שם היא לזכר הצוענים, בשרידי החומה ובצ'ק פוינט צ'ארלי ותחנת השילוח 17. כמובן שהיינו בבית הכנסת הגדול והמרשים בברלין, אותו ניתן לראות כמעט מכל מקום בגלל גובהו. באזור שבו חייתה הקהילה היהודית בברלין ביקרנו בבית המלאכה של אוטו וויט, חסיד אומות העולם, שהעסיק יהודים, שמר והחביא אותם ממש "מתחת" לאפם של הנאצים וחלק מהם נצלו בזכותו והקימו משפחות ענפות,  ובאתרים נוספים.

בכל המקומות הסתובבנו יחד עם הנוער הגרמני וקיבלנו הדרכה משותפת באנגלית.

את הטקס בזקסנהואזן קיימנו במשותף, כאשר השיא היה שכל נער, יהודי וגרמני, קיבל ורד והיה צריך להקדיש אותו למישהו שניספה בשואה (כולל קבוצות כמו לילדים וכד'). אחר כך שרנו יחד את התקווה ואז כל נער ישב עם מחברת שהם קיבלו מאתנו וכתב את תחושותיו, מחשבותיו והרגשתו. בעקבות הסיפור שלי על משפחתה של סבתי, שנספתה באושוויץ, אחד הנערים הקדיש את הורד למשפחה שלי, זו הייתה מחווה מרגשת, יפה ונוגעת ללב.

השיחות לאחר כל ביקור כזה היו מאוד משמעותיות והחבר'ה הישראלים לא התביישו לשאול שאלות נוקבות את הגרמנים, על מה עשו ואיפה היו הסבים שלהם ומשפחותיהם בזמן המלחמה.

בין בני הנוער נוצרו קשרים יפים וחמים, וזה דבר מעודד מרשים ומחמם את הלב.

לקראת עזיבתנו את בון נערכה ארוחה חגיגית באחד מבתי המארחים עם כל המשפחות הגרמניות, בה הודנו להם על האירוח ואף לימדנו אותם שני שירים בעברית, "הבאנו שלום עליכם" ו"הבה נגילה" ורקדנו איתם הורה.

קבלת הפנים שבה קיבלו אותנו הייתה מדהימה ואין מספיק מילים לתארה. הגרמנים "ממש" יצאו מגדרם כדי לארחנו בצורה הטובה והנעימה ביותר והאווירה הייתה שלווה ונינוחה.

לסיכום: כבר בביקורי הראשון בגרמניה מטעם המשלחת הזו, היה לי "הלם תרבות". תמיד חינכו אותנו על הסדר והצייתנות הגרמניים ופתאום גילינו עם ואומה שהם היום כל כך שונים. היום גרמניה היא מדינה פתוחה וחמה, המקבלת את הזר והשונה ונותנת מקום לכל אדם. הרחוב הגרמני מלא בזרים, השונים בצבעם, דתם ואמונתם זה מזה וחיים יחד בסוג של הרמוניה.

אני מודה לביה"ס "עמקים תבור" שבחר בי לנהל ולהוביל משלחת חשובה זו. אני שמחה על ההזדמנות להכיר את העם הגרמני כיום ואת המדינה, שעברה רודף אותה גם בזמנים אלה.

 

 

 

 

יוצאים לדרך: תמונה קבוצתית בנמל תעופה בן גוריון

 

זקסנהאוזן: הטקס, הנחת הפרחים ותמונה ליד האנדרטה

 

תמונות נוספות מהביקור

 

חזרנו הביתה...