ברכת המנהלת לערב סיכום המסע לפולין, תשס"ט

ערב טוב רחל שחורי, מנהלת מחלקת החינוך במועצה, תלמידים ומשפחותיהם, מחנכים, מדריכים ואריה פינסקר,

ערב יציאתכם למסע ברכתי אתכם ובין השאר הבעתי את בטחוני כי תייצגו אותנו בכבוד. אכן, המסע התנהל בהצלחה והתנהגותכם בו זכתה למחמאות מכל מי שהיה איתכם במגע.

על כך גאוותנו ותודתנו: למדריכים המעולים,  נפתלי ויהודה, לרכזת המסע: תרצה ארגמן, לאריה פינסקר , העד היקר, למחנכות המלוות אורית ודבי ולצוות שנשאר וליווה מרחוק: נח, בת אל ורחל.

תודה לכם, תלמידינו היקרים ולהוריכם על כל הגיבוי והתמיכה.

עתה, משחלף מעט זמן יש בי תקווה שהלימוד המוקדם, החוויה ,רשמי המסע עצמו והתובנות אליהן הגעתם בעקבותיו- העשירו כל אחד ואחת מכם בידע ובהכרה בהכרח שלנו להיות לעולם מעורבים ולא לעמוד מנגד כאשר מפלים בין אדם לאדם, פוגעים בכבודו או מפרים את זכויותיו.

מעבר לחיזוק המורשת היהודית וחשיבותה של מדינת ישראל עבורנו ,משאלתי היא שתשכילו לנהוג בצורה שוויונית והוגנת בכל אדם באשר הוא, במיוחד בדרככם הקרובה בשנת השירות ובצבא.

כשהייתם בפולין שלחתי לכם פקס ובו שיר של המשוררת הפולנייה הנפלאה- ויסלבה שימבורסקה. אני רוצה לכבד את הערב הזה בשיר אחר פרי עטה:

שלהי המאה / ויסלבה שימבורסקה
"המאה העשרים שלנו צריכה היתה להיות
טובה מקודמותיה.
היא כבר לא תספיק להוכיח זאת,
שנותיה ספורות,
פסיעותיה מתנדנדות,
נשימתה קצרה.
קרו דברים רבים מדי
שלא היו צריכים לקרות,
ומה שנועד לבוא,
לא בא.

אביב היה אמור להגיע
ואושר, בין השאר

הפחד היה צריך לנטוש הרים ועמקים.
אמת מהירה משקר
צריכה היתה להגיע למטרה.

אסונות אחדים אמורים היו
שלא לקרות עוד,
כגון מלחמה
רעב וכו'.
צריך היה לכבד
חוסר-ישע של חסרי-ישע,
אמון וכיוצא בזה.

מי שרצה לשמוח בעולם,
ניצב בפני משימה
בלתי אפשרית.
טיפשות אינה מצחיקה.
חוכמה אינה עליזה.

תקווה
כבר אינה אותה נערה צעירה
וכו'. למרבה הצער.
האל אמור היה להאמין סופסוף באדם
טוב וחזק.
אך טוב וחזק
עודם שני אנשים שונים.

כיצד לחיות - שאל אותי במכתב מישהו,
שאותו התכוונתי לשאול
אותה השאלה עצמה.

שוב וכתמיד,
כפי שניתן לראות לעייל,
אין שאלות דחופות
משאלות תמימות."

                                           ערב טוב לכולכם,

                                            ממני, נורית,        22.11.09