ברכת המחנכות בערב סיכום המסע לפולין

חניכות וחניכים יקרים,

התכנסנו כאן יחדיו הערב בניסיון לסכם תהליך ארוך שנקרא המסע לפולין בעקבות השואה. בפועל מדובר בתחנה בה אנו עוצרים ומנסים לסכם תהליך ארוך שהחל אי שם בעברנו עוד מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו, כאשר שמענו לראשונה את  הצפירה המצמררת ביום הזיכרון. כבר אז חלחלה לתודעה שלנו הידיעה שמשהו נורא ונשגב מבינתנו קרה. בנקודת הזמן ההיא החל המסע שלנו, וקרוב לוודאי שיימשך כל עוד נחייה על פני האדמה.

טרם צאתנו למסע, סימנו וניסחנו לעצמנו מטרות רבות. ידענו שאנו יוצאים למסע כדי להיות שם עימהם, לצעוד שם, לספוג ולנשום את הקולות שנשמעים אלינו מבעד לאדמה ומבעד לשרידים, להריח, לבכות, ללמוד, לזכור ובעיקר לא לשכוח.

יצאנו למסע עם משא כבד וחזרנו עם מטען חורג, כבד עוד יותר. חזרנו אחרים, חזרנו עם תחושת אחריות גדולה ותובנות חדשות. האמירה: 'שאנו חולייה קטנה בשרשרת', קבלה משמעות חדשה, פתאום קיבלה עוצמה וחיים.

זיכרון השואה יישאר תמיד ביסוד החיים שלנו, חובתנו להעביר הלאה את מה שראו העיניים, את מה שלא תפס המוח, את מה שהרגיש הלב. מאלה יצמח הכוח לפעול. מתוך החוויות שספגנו שם נולדו והתחדדו תובנות והחלטות ישנות- חדשות, כאן נולד הציווי שמוטל על כל אחד ואחד מאתנו, לקחת אחריות על גורלנו, על חיינו, על מערכת הערכים שאיתה נחיה, על פרצופה של החברה שבה נרצה לחיות ולצמוח. זהו משא כבד לכתפיים הצעירות שלכם, קחו ויישמו ולו רק חלק אחד קטן.

זה המקום לצטט את מה שכתבה דוניה רוזן, ילדה בת 12, ביומנה בעת ששהתה במסתור לאחר שמשפחתה נרצחה:

"...רוצה אני שתקימו יד לנו. מצבה שתגיע עד השמים, ציון שיראה אותו העולם כולו! פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים. מאמינה אני באמונה שלמה שרק מצבה שכזו עשויה להבטיח לכם ולילדכם עתיד טוב יותר, ואז לא ישוב אותו רשע שהשתלט על העולם ויהפוך את החיים לגיהינום".

נפלה בחלקנו הזכות ללוות אתכם במסע הראשון שלכם על אדמת פולין, היינו ביחד וראינו אתכם נפתחים לשמוע ולקלוט, ראינו באיזה יראה והדרת קודש התייחסתם לכל מה שהיווה עדות אילמת למה שהיה שם. ראינו אתכם ברגעים קשים וברגעים נעלים, רגעים בהם נשברתם אך גם חיבקתם ותמכתם, ראינו אתכם גם ברגעי השמחה והכיף, ראינו ונמלאנו גאווה ואהבה.

השנה באופן מיוחד, זכינו כולנו לצאת למסע עם אריה פינסקר, עדות חיה וגאה לניצחון הרוח, לניצחון החיים. אריה היית ותהייה עבורנו לסמל לכל מה שנרצה ונשאף לחנך את ילדינו. אישיותך המיוחדת, אהבת האדם שלך, הסיפורים ההתרגשויות שלך במסע- הרטיטו וריגשו אותנו כאחד- ועל כך אנו מודים לך! מקווים שנצליח ולו במעט להעביר הלאה את מה שזכינו לשמוע ממך.

תודתנו והערכתנו נתונות לנפתלי ויהודה המדריכים הנפלאים, לנוח, לנורית ולכל התלמידים שעשו ימים כלילות להצלחת המסע.

ערב זה ,מהווה מזכרת לרגעי ההתרגשות והשיא של מסע, אך עיקרו, מסר למחשבה מתמדת, זו הנדרשת לנו כבני אדם. מעין תזכורת לציווי של חז"ל: "דע מאין באת ולאן אתה הולך"

באהבה רבה,

דבי גזית, אורית שלו ותרצה ארגמן, צוות המחנכות