"...אנחנו משתמשים במודל הגולם והפרפר. אנחנו אומרים שאתם כמו פקעת הגולם של פרפר. פקעת הגולם היא מה שאנחנו רואים בראי- רק משכן זמני של האני האמיתי שלכם. כשפקעת הגולם ניזוקה ללא תקנה, אתם מתים ופקעת הגולם, שנוצרת מאנרגיה פיזית, תשחרר- באופן סמלי- את הפרפר."

מתוך: "המוות חשוב לחיים", ד"ר אליזבת קובלר- רוס

כאשר התחלתי את התהליך של פרויקט גמר, לא יכולתי להתעלם ממותה של אמי, שנפטרה ממחלת הסרטן לפני כשנה וחצי. ההסתכלות שלה על החיים והמוות, יחד עם קריאת הספר "המוות חשוב לחיים" שכתבה ד"ר אליזבת קובלר- רוס, עוררו בי השראה ליצירת הדימוי של הפרפר.

על פי קובלר – רוס, מרגע מותנו משתחרר הפרפר. הנפש משתחררת וממשיכה להתקיים בכל אחד מאיתנו ומסביבנו. ישנה המשכיות, המוות הוא אינו הסוף. בנוסף, מסמל בשבילי הפרפר במעופו ובצבעוניותו את החופש והאופטימיות כמשהו תמידי ומתמשך.

בפרויקט זה בחרתי להביע את נקודת המבט האישית שלי על המוות ולדמות אותו לפרפר בתעופה. בכך אני מנתקת אותו מתפיסתו המקובלת, כדבר שלילי, כאוב וסופי, ומעניקה לו משמעות חדשה של שחרור, המשכיות והשלמה.

אחד ממאפייני הצילום, שהשפיע רבות על האמנים האימפרסיוניסטים שפעלו בסוף המאה ה-19, הוא החיתוך של הדימוי. הפריים לא בהכרח הכיל את הדימוי בשלמותו, אלא חתך אותו והציג רק חלק ממנו.

כך בחרתי להציג את הפרפרים שלי. קטועים, לא שלמים. אני מבקשת ליצור אצל הצופה את הצורך להשלים את הפרפר בדמיונו. ליצור תחושה של המשכיות.

סדרת הפרפרים שלי, שצוירו באקריליק על בד, הוצבו בקומפוזיציות חתוכות ופתוחות. הם אינם כלואים בתוך הגבולות של הבד, הם עפים, הם חופשיים.

בעבודה אחרת השתמשתי בשקפים בכדי להדגיש את הצבעוניות והאור של הפרפרים. הצבתי אותם על הקיר כפרפר אחד גדול במעופו, גם הוא כמו האחרים, חופשי לעוף.

ליאור הולצמן