תפיסה סטריאוטיפית של האדם או במילים אחרות; כיצד מתייגים את האחר ללא היכרות אמיתית או אישית איתו, אלא רק מתוך התרשמות ראשונית - הוא הנושא שמעסיק אותי בעבודה. ההתבוננות של כל אחד מאיתנו באחר; האם התפיסה שלנו היא שטחית, אמיתית, מעמיקה, או שיפוטית. העבודות שלי מדגישות את הפער בין נקודות המבט השונות אותן אנו מייצרים לעצמנו.

החל מהגבר שבציור השמן הנותן לנו להבין שהוא אדם מן השורה "בחור טוב" "מלך הכיתה"- אדם מצליח וטוב לב, אך בגוף העבודה מתגלים רמזים לכך שהאדם הזה איננו תמים כפי שהוא נראה בהתרשמות הראשונית, ההפך הוא הנכון; ידיו מגואלות בדם. כאן השתמשתי בטכניקה של קולאז' מעיתונים, אספתי כתבות המדווחות על רצח, חומר יומיומי נגיש, שמוכתם ונזרק.

היה לי חשוב לעורר בצופה תגובה מיידית ורגשית, אפילו לזעזע, לכן השתמשתי בחומרים שונים.

בעבודה "אנורקסיה" השתמשתי בטכניקה מעורבת; צבע שמן ורישום בעפרון. צבעי השמן עזים ומתוקים לעומתם, הרישום הקווי בעפרון מעביר תחושה של דלות ורזון. השארת הקווים של רשת המשבצות הסכמטית, הקדחתנית אמצעי למדידה ושיפוטית יוצרת מעין מלכודת בה נמצאת הדמות של הנערה הסובלת. רשת סבוכה שקשה לצאת ממנה.

האנורקסיה, בניגוד בולט לצבעוניות שיש מסביבה, מסמלת את הדמות שתפיסתה תלושה מן המציאות.

בעבודת הרישום בולט האיפוק שבקו העפרון לעומת החיתוך האקספרסיבי של העץ הניגוד שנוצר מדגים, לדעתי, את העדינות של הנערה הנסדקת לאט לאט ולבסוף נשברת לרסיסים. עדינות לעומת  אגרסיביות ואלימות שבאה לידי ביטוי בחיתוכי העץ.

בעבודה 4 ניכרת השפעה מיעקב אגם: מעבר מדו מימד לתלת מימד.

עבדתי בהשראת מגריט, סגנון הציור ריאליסטי אבל הנושא הוא סוריאליסטי, יש מפגש בין משהו הגיוני למשהו לא הגיוני- "אבסורד חזותי", דבר שאינו יכול להתקיים במציאות, אשר יוצר תחושה רגשית שמוסטת מההקשר ומהסביבה הטבעית ויוצרת אצל הצופה תחושה מאיימת, חסרת מנוחה ומטרידה.

בעבודות עסקתי גם במעברים בין דו מימד לתלת מימד- ההשתקפות במראה, הקולאז' והלאה לכיוון החיתוך של העץ בעל הקצוות החדים שמאזכר עבודות של פרנק סטלה, ג'ספר ג'ונס ויעקב אגם. המעבר ההדרגתי מדו מימד לתלת מימד, הגבול הדק שבין ציור, תבליט, ופיסול היה לי חשוב לצאת מפני השטח הדו-מימדי ולפרוץ קדימה לעבר הצופה על מנת להגביר את המעורבות שלו.

חשוב לי להביא לידי ביטוי את השאיפה שלי לפתח מודעות חברתית גבוהה לנושא של תפיסת האחר ולהצביע על השגיאות אותן אנו נוהגים לעשות.