עולם ורוד אפשר לראות רק דרך עיניים אדומות

''...גל של הזיות בטבע, מאבד מציאות לרגע...''

                                                                                     (בית הבובות – סיגפו)

בחרתי לעבוד על הנושא של הזיות וסוריאליזם. כבר מתחילת השנה ידעתי במה אני רוצה לעסוק והתחלתי בהכנת סקיצות, שחלקן נכנסו בסופו של דבר לפרויקט עצמו.

במהלך שלוש השנים האחרונות  וינסנט ואן גוך היה האמן המשמעותי ביותר עבורי מכל האמנים עליהם למדנו.  התחברתי מאוד למצוקה ולכאב שלו. הם הזכירו לי  תחושות ורגשות מגיל ההתבגרות שלי. היו לי אז כל מיני מצוקות וכאבים שלא אפרט עליהם כאן. השפעת ואן גוך ניכרת בעבודתי בצבעוניות העזה ובמשיכות הצבע  הנמרצות שמופיעות בחלק מהציורים.

בחופש הגדול חוויתי והתמודדתי עם מגוון גדול של אירועים ורגשות קשים.  הציורים שציירתי בפרויקט מתבססים על הרגשות הללו:  הבלבול, החשש, העצב, הדיכאון, ההתרגשות, השמחה, הפרנויה, הפחד והבדידות.

את הפרויקט שלי בחרתי להציג בחדר קטן מאוד כדי להגדיל את תחושת הפרנויה, את ההרגשה שאין לאן לברוח. בחרתי בקירות שחורים ועליהם עבדתי בצבעים עזים: כחול, כסף, אדום וכתום. הדבקתי על הקירות  בצפיפות את עבודותיי וניירות צבעוניים קרועים. אטמתי את החלון היחידי בחדר כדי שלא ייכנס אור, פרט למנורה הקטנה התלויה בתקרה.

בציורים עצמם בחרתי לעבוד בצבעוניות רבה מכיוון שאני חושבת שזה הכי מתאים לנושא של ההזיות אותו רציתי להדגיש:  הכל בהם לא ריאליסטי.  הצבעים מנוגדים, הצורות מעוותות, הנושאים לא ברורים ולפעמים קטועים והכל מתחבר ביחד. מבחינת הטכניקה בחרתי לעבוד בחומרים מגוונים:  אקריליק, פנדה, פחם, פסטל, גואש, עפרונות, טושים. הדבר הוסיף והעצים את תחושת הבלבול ואי הסדר שרציתי להעביר.