logo   logo
כניסה למערכת

 

 

ברוך שעשני אישה

"אישה היא נקבת המין האנושי. לאישה סימנים ביולוגיים המבדילים אותה מהאיש שהוא זכר המין האנושי. האישה מסוגלת להולדה והנקה, דבר שמשפיע רבות על מיקומה החברתי. אישה צעירה עד גיל ההתבגרות נקראת ילדה, אישה צעירה בגיל ההתבגרות נקראת נערה, עלמה או בחורה. בשלב ההורות ילדיה קוראים לה אמא ונכדיה קוראים לה סבתא. האפיון הכללי שניתן בחברה לתכונות המייחדות את האישה נקרא נשיות"  (ויקיפדיה).

בחירת הנשיות כנושא טבעית עבורי מאוד. בשלושת השנים האחרונות, במסגרת המגמה עסקתי מתוך ענין רב בנשים על כל צורותיהן וסוגיהן. הנשיות קרובה לליבי מאחר  ואני חווה בעצמי את השינויים הרבים המובילים אותי אל הנשיות שלי וכן את השלבים בדרך להשלמה העצמית. ("אישה אינה נולדת אישה, היא נעשית אישה" סימון דה בובואר)

במסגרת הפרויקט שלי בחרתי לבחון, לבדוק ולחקור בעצמי באיזו דרך אוכל לבטא את הנשיות באופן הנכון ביותר מבחינתי.

לאורך התהליך ניסיתי טכניקות שונות וסגנונות מגוונים ליישום רעיונותיי. בדקתי אלו טכניקות יעזרו לי לבטא את הנשיות שאני מחפשת. מצאתי כי כמעט כל חומר בו נגעתי וכמעט כל  טכניקה אותה ניסיתי יצרו עבורי ביטוי ראוי .

מבחינתי האישה היא אישה ואין זה משנה ממה היא עשויה. מבנה גופה הוא זה היוצר את נשיותה; הזרימה, העגלגלות של הגוף הפורה, התנוחות הרכות, כל אלו הופכים אותה לאישה שהיא  והטכניקה היתה פחות קריטית עבורי.

בתחילה יצרתי דמויות מחמר: פיסלתי נשים ללא חוקיות פרופורציונאלית או גופנית. בפסלים החלטתי לזרום עם החומר: לצאת מתוך צורה כדורית בסיסית לצורות הגוף באופן ספונטני. בחרתי לעבוד בחמר אדום שמצאתי בו את החמימות הנשית הטבעית. החומר הטבעי מקשר אותה בעיני אל הטבע ממנו באה.

בהמשך התהליך ציירתי מעין "סקיצות" של נשים. הן אינן מלוטשות, אינן מושלמות ולא הכול ברור בהן, אבל דבר אחד עדיין ברור: הן נשים. מאישה שמרגישה אישה ויש לה גוף של אישה, אי אפשר לקחת את הנשיות שלה. זה בדיוק מה שגיליתי בפרויקט שלי.  סקיצות הנשים על הבדים נעשו בהשראת פסלים של רודן, יצירות של רנואר ודגה ופסלים וציורים נוספים שנקרו בדרכי ורשמתי אותם בחטף. כדי לתת תחושה של  היבטים רבים לנשיות,  בחרתי לעבוד במידות קטנות וליצור כמות גדולה של עבודות. ריבוי זה נותן ביטוי לכמות הרבה של סוגי הגוף הנשי: שמן או רזה, נערי או, נשי, הריוני, עקר ועוד. 

לקראת סיום הפרויקט יצרתי סדרה של ציורים קטנים מופשטים בשחור ולבן כדי להימנע מהסחות דעת שנגרמות על ידי צבעוניות כלשהי. יצרתי כתמים מעוגלים באופיים מתוך רצון לתת רמיזות לגוף הנשי כך שהנשים ביצירות אלה אינן ברורות- יש צורך לחפש אותן. הן מופשטות, והצופה מוזמן לפרש את הצורות שהוא רואה בדרך שלו, אבל בתוך הצורות המופשטות מסתתרות נשים או הוויית גוף נשי.

בסוף התהליך זיהיתי שלכל עבודותיי אותה דרגת חשיבות במכלול של ביטוי הנשיות. לכן החלטתי לתלות את כולן בצורה משולבת על הקיר, כך שעין הצופה "מטיילת" ביניהן: מדו-ממד לתלת-ממד, ממופשט למוכר מיחידות ובודדות – לקבוצה. 

 

 

 

 

 

 

עטר רביד