נוכחת  נעדרת

דודתי, רשל אנגל ז"ל, נפטרה לפני כשלוש שנים ממחלת הסרטן. היא הותירה אחריה בעל, חמישה בנים ומשפחה גדולה וכואבת. המוות שלה היה כל כך קשה ובלתי נתפס. משפחותינו היו קרובות מאז ומתמיד, אך לאחר מותה של רשל התקרבנו והתאחדנו אף יותר – הכאב הגדול, הגעגוע והזיכרון המשותף ליכדו את כולם יחד.

הפרויקט שלי עוסק בדרך בה משפחתי ואני זוכרים את רשל ובהשפעת היעדרותה עלינו  – דרך עיניי. בחרתי בנושא זה מכיוון שהוא קרוב אלי, אני רגישה אליו מאוד. ביקשתי לבטא בציורים שלי את המציאות כפי שאני רואה אותה ואת מחשבותיי.

בכל עבודה רשל נוכחת: אם באופן ממשי בדמותה, אם בסיטואציה מוכרת מהעבר המזוהה אתה ואם בזיכרון. כך גם המציאות היומיומית שלנו, של המשפחה: רשל כל העת נוכחת, אך גם תמיד נעדרת.

כבר בשנה שעברה ידעתי שהילדים של רשל יהוו חלק בלתי נפרד מהפרויקט שלי. עם הזמן הרעיון התפתח ועבר תהפוכות קיצוניות עד לתוצאה הסופית.  בחרתי בטכניקת ציור באקריליק. אני אוהבת לעבוד בצבע. האקריליק הוא צבע גמיש ונוח שהעבודה בו מעניקה חופשיות בתנועה.  הרגשתי כייף אמיתי לעבוד על הפרויקט, נהניתי מהצבעוניות הרבה, מערבוב ויצירת גוונים חדשים בדרך לתוצאה מעניינת ועמוקה. לצבעים תפקיד מרכזי עבורי ביכולת שלהם להביע רגשות. בחרתי בפורמטים גדולים שיחד עם הצבעוניות החזקה משדרים עוצמה.

בתערוכה אני מציגה ארבעה ציורים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו אך יחד הם משקפים את הרעיון כולו:

אמא שלי – אמי, מעין, היא אחותה הצעירה של רשל. בזכרוני זכורה היטב סצנה ובה יושבות שתיהן יחד ושותות כוס תה. מאז שנפטרה רשל, כל פעם שאני רואה את אמא יושבת לבדה ושותה כוס תה, המחשבה הראשונה שעולה לי היא שאמא חושבת עכשיו על רשל, מתגעגעת אליה. בציור השתמשתי בצבעים קרים בפניה של אמא המביעים מחשבה והרהור. את הרקע בחרתי לצייר  בצבעים חמים וסוערים המביעים את סערת הרגשות הפורצת ממנה, כמו זעקה בלי קול ולפעמים גם עם. בציור זה רשל נוכחת במחשבה של אימי.

רשל ואליק – בציור זה שנעשה על סמך צילום מלפני שנים רבות,  רשל מביטה אל האופק בעוד אליק, בנה הקטן,  מושך במכנסיה. הוא רוצה אותה, מחפש את תשומת ליבה ואת מבטה, אך רשל לא שם בשבילו,  כמו במציאות של היום. הימצאותם בשדה הפתוח, על האדמה, מאפיינת אותם כל כך בעיניי, וזו הסיבה שבחרתי לצייר את הציור על מצע של עץ חשוף.  כאן, רשל נוכחת פיסית, אך לא מעניקה לבנה את תשומת הלב לה הוא זקוק.   הצבעוניות העליזה בציור הזה נובעת מהרצון לתת תחושה של רגע חולף, שבו דעתה של רשל מוסחת מבנה אך אהבתה קיימת שם עבורו והיא נצחית.

אליק – אליק בחור חזק, אוהב את המשפחה, חייל במגלן. הציור נעשה על פי תמונה שלו שצילמתי במיוחד עבור הפרויקט, בהטיית הראש האופיינית לו. בחרתי לציירו כאשר הרגישות שבו פורצת דרך עיניו. אני רואה זאת כאשר אנו מדברים על רשל, באזכרות וכאשר אנו נפגשים.  ברגע הצילום אמרתי לו, בלי מחשבה מרובה "תחשוב על רשל, על אמא". הוא ענה לי במבוכה קלה ובקצת הומור "שובי, את לא יכולה לבקש ממני דבר כזה". הצבעוניות החזקה בציור מסמלת את סערת הרגשות וחושפת את הרגישות הפנימית שבו. בחרתי כאן ברקע לבן כדי להדגיש את חסרונה של אמו, הנוכחת בדמיון הפיסי ביניהם ובמחשבותיו.

רשל -  בחרתי לצייר את רשל כמו שאני זוכרת אותה: קורנת, מחייכת, כל כך יפה. היא הייתה בעיניי גיבורה, חזקה, עדינה, נשית, יפהפייה וצנועה. בציור זה רשל נוכחת בדמותה. הצבעים החמים, האדום והכתום, נועדו להדגיש את החום שהיה בה, את האנושיות והיופי. מבטה היה כל כך נעים לעין, כל כך אמיתי. עיניה הכחולות והיפות, השונות זו מזו בציור, מסמלות את הגיוון באישיותה ואת היופי בפנימיותה ובחיצוניותה. השילוב של כל אלה יחד מאפיין את רשל כאדם כפי שנכתב על מצבתה: "אימא אוהבת, חברה לוחמת, הדרומית הנצחית".