logo   logo
כניסה למערכת

 

 

חיות אדם

שנים חלמתי לטייל בספארי לאפריקה. אפריקה מסקרנת אותי ותמיד אהבתי בעלי חיים. בחופשת סוכות האחרונה נסענו, משפחתי ואני, לספארי בקניה. הטיול היה מדהים וחוויתי והחיות והטבע סקרנו, הפתיעו והפעימו אותי.

האזור שבו טיילנו הוא האזור שבו נמצא השלד הקדום ביותר של האדם המכונה הומו-סאפיינס-סאפיינס, ומשם יצאו בני האדם הקדמונים לפני כ- 10,000 שנים וכבשו את העולם כולו. בשמורות הענקיות, בנסיעה לאורך הנחלים ובמעקב אחרי חיות הבר הרגשתי שייכות לטבע ולעולם בעלי החיים. כאילו אני ומשפחתי כמונו כמו שאר המשפחות המטיילות בסוואנה: לביאה ושני גוריה השמנמנים מחפשים מזון, זוג יענים ארוכי צוואר ושמונת אפרוחיהם הקופצניים צועדים בשקיעה, צמד צ'יטות, אחים, שבעים ונפוחי בטן במנוחת צהרים מתחת עץ רחב- צל. 

אבל מהצד השני לא עזבה אותי כל הזמן התחושה שאנחנו, בני האדם, פולשים לשטח שלהם, לביתם, מגבילים אותם בתוך שמורות ומפריעים להם.

אחרי שחזרנו מאפריקה מצאתי את עצמי חושבת רבות על הפלישה, ההשתלטות וההרס שאנחנו, בני האדם, מביאים לכל מקום. מדי יום אנחנו מנצלים את הטבע, בוזזים את כדור הארץ, ואחרי שאנחנו שואבים כל מה שאנחנו רוצים - אנחנו משאירים את בעלי החיים ואת הטבע לנסות להתמודד עם הניצול וההרס. הטכנולוגיה והשכל המפותח שלנו נותנים לנו את יתרון הכוח והיכולת להשמיד את הכל!

בפרויקט האמנות שלי ניסיתי להעביר מחשבות אלו ע"י ציור בעלי החיים המדהימים שראיתי וצילמתי, על משטחים משומשים שמצאתי. רציתי להדגיש את חוסר ההתאמה בין המצע לחיה המצוירת עליו, ובכך לבטא את מצבן העגום של החיות בטבע: הן נאלצות לנסות ולהתאים את עצמן לשטחים תחומים וצפופים, שלא תמיד מתאימים להן. שטחים שפעם עמדו לרשות כל ה"משפחות" ואילו כיום הם מנוצלים בעיקר לצורכי "משפחת בני האדם".

ביקשתי לבטא את תחושת חוסר האונים של בעלי החיים אל מול השינויים שהטכנולוגיה שלנו כופה עליהם.

תליית העבודות בחדר המחשבים מעצימה את הניגוד בין הטבע ובעלי החיים לבין בני האדם והמחשבים, הכלואים בין ארבעה קירות. 

 

 

 

 

 

 

תמה יסעור