logo   logo
כניסה למערכת

תמונות: פלג איטח

              

מרותי מינצר אמו של נדב מינצר ז"ל מדליקה את לפיד הזכרון

חניכי שכבת י"א מובילים את הטקס


שרים, מנגנים, זוכרים
 

 

דברים לזכרם / תרצה ארגמן

...ואז זה מגיע: "יונתן הדסי התחנך בקבוצת כריש", ומיד אחר כך, ממשיך הקריין השני "אורן ליפשיץ התחנך בקבוצת כריש", משהו בפנים מתכווץ: שניהם מקבוצת כריש, הקבוצה שלי שאותה חינכתי. כן, הייתה לי הזכות לחנך את שני החבר'ה האלה.

קבוצת כריש הייתה המחזור הראשון שלי בחטיבה העליונה. עימה צמחתי, התבגרתי, עצבתי את דרכי החינוכית ובעקר למדתי. אני נושאת דברים אלה לזכרם של אורן ויונתן כמחנכת שלהם, אך אני מאמינה ויודעת שאני גם נושאת את קולם הכואב של כלל ציבור המחנכים בעמקים-תבור שחינכו, לימדו, הכירו וליוו באהבה רבה את שניהם.

עברו כבר שש שנים מאז. כל תלמידי "עמקים-תבור" כבר לא מכירים אתכם אישית. קרן ואלמוג של אורן כבר סיימו ועזבו מזמן. רק עדן האחות הקטנה של יונתן עדיין אתנו, במתיקות שלה ובקסם ההדסי שלה היא מהווה את הזיכרון החי של שניכם, יום יום כאן ברחבי בית הספר.

איך אפשר לספר עליכם לדור שלא הכיר אתכם? איך לספר באופן שזה לא ישמע כ"אחרי מות קדושים אמור" ?

בשנה הראשונה שלנו יחד, בכיתה י', באתם בגישות שונות. אורן עם הרצינות והנחישות שלו ללמוד, להצליח ולהצטיין ואם אפשר, אז גם בדרך להוציא לכולם את המיץ בביקורת ובדרישות הבלתי מתפשרות שלו  - שהרי איך נדע שהוא בסביבה?

יונתן בא באיזי, בגישה שעם תעודת בגרות הוא יוצא בטוח! ראש יש, כשרון יש, אז למה להזיע מעכשיו - עוד חזון למועד. עכשיו, יש עוד הרבה דברים חשובים לעשות, לנגן ולשיר לבד, עם הלהקה ורצוי הרבה! אבל העקר, ליהנות מכל רגע.

עם הזמן, בגרתם ונשאתם פנים קדימה, התחלתם לפתח השקפת עולם ובעקר לפתח מחויבות לחברה, למדינה. זה התחיל ביתר רצינות בכיתה, התעניינות ומעורבות בנעשה בארץ ובחברה, ועבר בעוצמה הלאה, אל עבר השירות הצבאי. בי"ב סימנתם את המטרה בעלת העדיפות העליונה, חתירה לשירות צבאי משמעותי, הכי קשה והכי מאתגר שאפשר. וכך היה!

אל הצבא הגעתם נערים יפים, תמימים, אידיאליסטים וחדורי אמונה בדרך שבחרתם. היה ברור לכם שיש לעשות ככל הניתן למען המדינה. בצבא עשיתם חייל, הייתם לחיילים מצטיינים, מנהיגים כריזמטיים, דוגמא אישית ומושא להערצה. עם האני מאמין שלכם, הלכתם עד הסוף גם בקרב האחרון. לחמתם באומץ להצלת חיים ולשמירה על הבית שכה אהבתם!

שני חברים, ספק ילדים, ספק מבוגרים, תבנית נוף  מולדתנו, תבנית נוף העמק היפה שלנו,  הלכתם ואינכם! המוות, העצים את המשותף בינכם, ונתן משנה תוקף לדרככם ולאמונתכם. את "האין" שלכם קשה להכיל ולהבין ,אז אני מתמקדת "ביש" שלכם, בדרך שלכם. מכם אני לוקחת כאדם וכמחנכת את הנחישות, את הדוגמא האישית ואת האהבה שלכם לארץ ולמדינה. אני חושבת על האמונה התמימה שלכם, וחוזרת אחורה אל השנים שהייתי צעירה יותר, והחיים נראו כל כך פשוטים וברורים. "האין" שלכם עשה אותי ואותנו לאנשים טובים יותר.

חזון בית ספרי נבנה על בסיס הגדרת הבוגר האופטימלי, שאליו אנחנו שואפים. מה שאתם מסמלים עבורי, הוא החזון האמיתי בעיני. את זה אני משתדלת להעביר הלאה.  מודה לכם על הזכות הזו.

 אני רוצה לסיים בשני הבתים האחרונים, מהשיר שכתבה לזכרם של יונתן ואורן, רותי בשרי שהכירה ולימדה את יונתן ואורן:

 

אני זוכרת בעיקר עיניים וחיוך

של שניים מאותה כיתה.

שניהם נתנו הכול, אכן הכול

ושלהבתם כּבְתָה.

 

על בּמותינו, על בּמות הָרַהַב הם נפלו חלל,

במותם, כמו בּדַרְכי חייהם לא נִפְרָדוּ .

צר לי, עליכם, אחים, בנים ואהובים,

לא לַמּוות אש-חיים וַאדָמָה חמה נוֹעדוּ .

 

יהי זכרכם אתנו לעד!

 

קריאת יזכור

 דגלנים

דבר המנהל, דודו גורן

בני המשפחות השכולות ואורחים מהקהילה פוקדים את הטקס מדי שנה

 

 

תרצה ארגמן נושאת דברים לזכר אורן ליפשיץ ויונתן הדסי