שתף קטע נבחר

עובדי קבלן - העבדים של המאה ה-21

מעסיקים גדולים, ואפילו משרדי הממשלה, מצאו שיטה להוזיל את עלויות העבודה - אאוטסורסינג. שוכרים חברות כוח אדם שעושות את אותה עבודה אבל בזול. איך? פשוט עושקים את העובדים. הבעיה היא שמי שדואג לרווחת העובדים מנסה להילחם בתופעה על ידי פיקוח רב יותר, בשעה שהפתרון הנכון הוא פשוט לאסור את התופעה בחוק

נושא יחסי העבודה תופס מקום מרכזי בניהול אחריות חברתית. מדובר בסוגייה מורכבת, הכוללת שפע נושאים כמו תנאי תעסוקה, בטיחות בעבודה, תשלום שכר הגון, עמידה בחוקים סוציאליים, שמירת הזכות להתאגד ועוד. הכלכלה הגלובלית, שבה תחומי עיסוק שלמים נעים ממדינה למדינה, בעקבות כוח העבודה הזול, הציגה בפני תחום יחסי העבודה אתגר חדש: אופני העסקה.

 

פעם, לפני שנים לא כל כך רבות, אנשים ידעו שהם עובדים במשרה מלאה או חלקית, במקום-עבודה שנותן קביעות או לא. אלו, פחות או יותר, היו האפשרויות היחידות, והן מיצו את מרבית צרכי השוק.

 

היום התמונה השתנתה לגמרי, ובשוק נפתחו אפיקי העסקה יצירתיים, שלא נועדו לספק צרכי תעסוקה חדשים, אלא לשמש כיסוי לצרכים אחרים, ובראשם - רצונם של מעסיקים להתרחק מקשר חוקי מלא עם העובדים.

 

עובדים "שקופים"

 

זה לא שהגופים הגדולים לא צריכים מאבטחים, מנקים או שומרים; זה גם לא שהבנקים לא צריכים פקידים או אנשי מיחשוב. הם רק לא רוצים לקיים איתם קשרי עבודה חוקיים. וכך, במקומות רבים מאוד מעסיקים את מי שנקראים "עובדים שקופים" במשך שנים ארוכות, מבלי שהם יזכו לתלוש משכורת מהגוף האמיתי שבו הם עובדים. כי שם, לא עלינו, היו צריכים לשלם יותר, להיזהר יותר, להיות אחראים יותר. לכן, עדיף להיעזר בשירותיהם של סוחרי אדם, שמנצלים עד תום את המצב הכלכלי הקשה של עובדיהם ומצפצפים על זכויותיהם ועל כבודם.

 

הכלכלה הגלובלית לא מזמנת חיים קלים לעובדים. התחרות קשה יותר, פירמות פרטיות נאלצות להילחם כדי לשרוד, פיטורים וצמצומי כוח אדם הם מעשה שבשגרה, וכך גם החיפוש אחר מקורות עבודה זולים וכדאיים יותר.

 

אחת התוצאות של הגלובליזציה היא "אאוטסורסינג", מיקור חוץ. לוקחים את העבודה, שנעשתה עד היום בתוך הארגון, ומוציאים אותה החוצה אל ארגון אחר, שהתמחה באותה עבודה אבל עושה אותה יותר בזול.

 

אאוטסורסינג כבומרנג

 

רעיון האאוטסורסינג, שנראה כל כך אטרקטיבי למפעלים האמריקנים, כשהם יכלו לייצר בגדים ומותגים בחצי חינם בעבודת עבדים בדרום מזרח אסיה, הפך להיות סמרטוט אדום של הכלכלה האמריקנית, הצופה בעיניים כלות כיצד עבודות התכנות זולגות להודו, ביחד עם מרכזי השירות הטלפוניים (קול-סנטר) ותעשיות ושירותים אחרים.

 

כוח העבודה בהודו זול יותר, בכך אין ספק, ומי יכול לבוא בטענות לחברות שבוחרות לייצר את מוצריהן שם? הרי שוק חופשי וקפיטליזם צרוף הומצאו בארה"ב של אמריקה. נכון, שהיום הם משמשים כבומרנג ופוגעים באמריקנים עצמם, אבל זה הרי לא כל האמריקנים. רק החלשים. החזקים תמיד יסתדרו, ישרדו וימצאו מקום תעסוקה חלופי. לא כך?

 

עובד הודי, שמקבל שכר הודי ממוצע בחברת אאוטסורסינג הודית, יכול לחיות חיים ממוצעים בהודו. אילו קיבל את אותו השכר בארה"ב, הוא היה מת מרעב.

 

זוהי שיטת קבלני כוח האדם. הם משתתפים במכרזים בלתי אפשריים, ואפילו בלתי חוקיים, המציעים תעריפים שידוע מראש כי לא יאפשרו לשלם שכר מינימום. את המכרזים הללו מפרסמים גם משרדים רשמיים של מדינת ישראל - לא רק חברות פרטיות רעות-לב וקפוצות כיס.

 

אם אפשר היה להעביר את המשרדים המלוכלכים באישון לילה להודו, לנקות אותם צ'יק-צ'ק ולהחזיר אותם לישראל - אפשר היה לקרוא לזה אאוטסורסינג, וייתכן שהעובדים ההודים היו יכולים להתקיים מהתנאים שמספקים קבלני כוח האדם הישראלים. אלא שזה לא המצב.

 

במקום להוציא את כל קונספציית עובדי הקבלן אל מחוץ לחוק, ממש כפי שהוציאו את העבדות אל חוץ לחוק, מנסה המערכת להתחכם, לסובב סיבובים, לערבל ערבולים, להמציא מונחים ולפתח בלמים ופיקוחים שונים ומשונים.

 

שיטה פסולה מעיקרה

 

אי אפשר לפקח על משהו שהוא פסול מעיקרו, ואי אפשר להפוך אותו למשהו ראוי. שיטת עובדי הקבלן משגשגת בישראל ביחד עם שחיתות המידות, התאיידות האחריות האישית והתעצמותו של הקפיטליזם החזירי. במדינות אחרות משתמשים בשיטת העסקה זו באופן חלקי בלבד, כוויסות פוטנציאלי של שינויים קיצוניים בצרכי ההעסקה.

 

בישראל הפכה השיטה הזו למטרה בפני עצמה. הייתכן שמשרדי הממשלה ייסגרו ולא יהיה צורך לנקות אותם? הייתכן שכל סניפי הבנקים יינעלו ולא יהיה צורך לאבטח אותם? אם התשובה לשאלות אלו חיובית, אין ספק שצריך להמשיך עם שיטת עובדי הקבלן, וצריך להמשיך לאפשר למנהלי החברות המעסיקות (דוגמת חברת החשמל, כפי שהוצג בתכנית "עובדה") לשקר ולמעול על ידי כך שינצלו את עובדי הקבלן לצרכיהם פרטיים.

 

מאחר והתשובה שלילית, צריך לחוקק חקיקות מגן, שלא יאפשרו עוד את קיומה של שיטה זו. אין לכם כסף להעסיק עובדים? אל תעסיקו אותם. אינכם יכולים להתקיים בלי העובדים? הואילו לסגור את שעריכם.

 

ואם זה נשמע פשוט או פשטני - זה כך, מפני שזה נכון ומפני שכך מתנהלים באחריות חברתית.

 

תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים