סבתא

אקריליק על בד

כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט חיפשתי שוב ושוב נושא שיהיה משמעותי עבורי ויהיה לי מעניין לעסוק בו. חשבתי לעסוק בדימוי העצמי הנמוך שלי ולאחר מכן בגוף האישה, אך כאשר התחלתי לפתח כל אחד מן הרעיונות הרגשתי חוסר סיפוק וחוסר רצון לעסוק בהם בפרויקט הגמר שלי. הגעתי למסקנה שאני צריכה לבחור נושא שקרוב לליבי ולחיי האישיים וישר חשבתי על סבתא שלי. אני שמחה שבחרתי בסבתא שלי כנושא לפרויקט שלי, זכיתי להתחבר אליה יותר במהלכו והוא היה מלווה בהרבה ריגושים, עצב ואפילו שמחה.

סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת שמונה (ב - 2006). היא הייתה כמו אמא שנייה עבורי, גדלתי אצלה, יש לי זיכרונות רבים וחוויות שונות ממנה. סבתי הייתה ועדיין חלק בלתי נפרד ונשכח מהחיים שלי. בחודש בו סבתי נפטרה היא הייתה מספר רב של פעמים בחדר מיון ואני זוכרת את הלחץ והמתח ששרר במשפחתי בחודש זה.  את היום בו היא נפטרה אני זוכרת במדויק , יום שביעי לחג הפסח, נסענו לעשות פיקניק עם כל המשפחה, הנסיעה בהתחלה הייתה מלווה בהרבה כיף, שירים ושמחה ולפתע אמי קיבלה טלפון מסבתי שאמרה לה שהיא אינה מרגישה טוב ואמי התקשרה לרופא שלה, הסבירה לו את המצב והוא אמר לאמי בטלפון שסבתי צריכה לעלות שוב פעם למיון. לאחר השיחה עם הרופא אבי ואמי החליטו שהם נוסעים לסבתא, עצרנו בצד, אחי הגדול ואני עברנו לאוטו של דודים והמשכנו איתם בפיקניק. שחזרנו הביתה אני זוכרת שראיתי את אמי יושבת בספסל בכניסה של הבית עם ראשה כלפי מטה. אבי לקח אותי ואת אחי הגדול לחדר המשחקים הסביר לנו מדוע אמי מתנהגת בצורה שהייתה משונה לנו וסיפר לנו כי סבתי לא הרגישה טוב לאחרונה ושהיא נפטרה מדום לב. זוהי הייתה בשורה שהייתה קשה לעיכול, במיוחד לאור העובדה שהייתי ילדה בת 8 שאינה מבינה כל כך את עניין זה. עבור אמי סבתא שלי הייתה עולם ומלואו,לאמי לא היה אבא, הוא נפטר כשהייתה קטנה, ולכן סבתי היא חלק משמעותי בחייה וכאשר ביום בו היא נפטרה אני זוכרת שאמי לקחה את זה בצורה קשה ביותר לאורך כל שנת האבלות ועד היום.
חשבתי שפרויקט זה יהיה משמעותי לא רק עבורי אלא גם עבור אמי, וזה מה שחיזק את הרצון לעשותו. אופן הצגת הפרויקט היה גם הוא מלווה בהתלבטויות רבות. האופן שבו אני אוהבת להציג עבודות בדרך כלל הוא עיפרון על דף נייר אך בפרויקט זה החלטתי לתת הזדמנות לאמצעים אחרים ובחרתי לצייר את סבתא באקריליק על קנבס. בחירה זו נתנה לי הזדמנות לבטא את הרגשות העולים בי בצורה כמעט מופשטת, בצורה שבה אני יכולה להציג מה אני באמת מרגישה ברגע שאני עושה דיוקן של סבתי. בחרתי לטשטש את פנייה, למחוק את הדמות כפי שהיא נמחקת בזיכרוני עם השנים. היה ברצוני גם להכניס את דמותי אל תוך הפרויקט, להראות את הקשר החזק שהיה קיים בינה לביני ובחרתי להציג את זה בכך ששילבתי את דמותה בדמותי, דמות הילדה הקטנה, עם צבעים שמחים שמבטאים את הילדות המאושרת שהייתה לי איתה.
פרויקט זה העצים את רגשותיי וחיזק את הקשר שיש לי לסבתי וכך גם לאימי לה אני מבקשת להקדיש את הפרויקט הזה.