זיכרון אישי מליל רצח רבין

סיגל וייס, מורה צעירה ומחנכת כיתה ז'

הייתי צעירה. רק התחלתי את חטיבת הביניים.
אני זוכרת שחשבתי, כל כך הרבה אלימות יש בעיתונים. כל יום משהו אחר.
בשלב מסוים הפסקתי להיות עצובה כל בוקר מחדש.
ואז רצחו את רבין. כל המשפחה ישבה בסלון. היינו עצובים.
במשך כמה שבועות הייתה במדינה אווירה של חשבון נפש. איך כולנו נהיה יותר טובים עכשיו, יותר רגועים. מעכשיו - הכל יהיה אחרת.

השנה הקראתי לחניכים החדשים שלי בכיתה ז' כתבה מהעיתון. אחת מיני רבות שהופיעו בחודשים האחרונים - רצח של נערה חפה מפשע.
אחד החניכים שלי אמר - יש כל כך הרבה כתבות כאלה, שאני כבר אדיש. נמאס לו להיות עצוב כל בוקר מחדש.