זיכרון אישי מליל רצח רבין

נח שגיא, יועץ חינוכי ומורה לתנ"ך ולספרות

לאחר שהשתתפתי בחמש מלחמות זכיתי להתעודד ולהתמלא בתקוות מחודשות ככל שתקופת כהונתו של יצחק רבין ז"ל כראש ממשלת ישראל נמשכה, תקופה שבמהלכה הושגו הישגים מרשימים: העם קיווה לקדם את תהליך השלום וכמוהו גם אנוכי. אך אט - אט גברה ההסתה והאלימות כלפיו וכלפי מהלכיו – שלטי ההסתה, רבין חבוש כפייה, רבין במדי אס.אס. המכונה בוגד,    והשיא – עצרת הסתה שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים, שבה השתתפו, נאמו והסיתו דמויות ציבוריות ומרכזיות, שחלק מביניהן ממלא כיום תפקיד בכיר בממשל הישראלי.

כדי לסייע לו, לעודד אותו ולשמור על תנופת מהלכי השלום, כונסה עצרת תמיכה בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), שהשתתפו בה מאות אלפי מפגינים ותומכים. האווירה הייתה מדהימה, מפגן אחדות, תמיכה, עידוד ותקווה - שנסתיימה בשירה אדירה של "שיר לשלום".

בדרכי לחניוני ההסעה לעצרת לתחנת רידינג בצפון תל אביב, חלפתי במרחק של כ-50 מטר מהמקום שבו באותו הרגע התנקש יגאל עמיר בראש הממשלה.   כעבור דקות ספורות, בעוד אנו נוסעים לעבר חניון ההסעות, הגיעו אלינו הרמזים והשמועות הראשונות המבולבלות – בתחילה על כך שראש הממשלה נפצע ונלקח לבית החולים, ובהמשך הבהרות בדבר מצבו האנוש, ולבסוף הודעתו של איתן הבר בשם ממשלת ישראל על כך ש... רבין איננו.    

עולמי חרב עליי באותו לילה מר ונמהר, כל תקוותיי כאילו נעלמו, והרגשתי שכוחות השחור, האלימות, ההסתה וההרס השיגו את מטרתן. עדיין לא ידעתי עד כמה צדקתי בהערכתי זו, המציאות האלימה הייתה הרבה יותר חמורה מחששותיי הכבדים...