פצצה מתקתקת 

טכניקה: מיצב - עיסת נייר, טקסט וצבעי מים על נייר,  קרטון ביצוע

"תפסיקי להסתיר ולאגור דברים בפנים, את לא פצצה מתקתקת- את לא תתפוצצי”

אני כותבת שירים וסיפורים מגיל תשע. השירים היו תמיד הדרך שלי להביע את עצמי ולהוציא את מה שאני מרגישה. השירים עזרו לי לעבור תקופות קשות ואפלות שחוויתי והם אלו שעזרו, ועדיין עוזרים לי, להתגבר על קשיים שאני נתקלת בהם.

לילה אחד לפני כשלושה חודשים הייתי במצב רוח נסער והציעו לי לצייר, אז התיישבתי מול הדף עם צבעי מים וניסיתי, וזה תסכל אותי עוד יותר מכיוון שלא אהבתי את התוצאה. פתחתי דף חדש ומרוב עצבים לקחתי צבע עם המכחול והנפתי אותו על הדף, חזרתי על הפעולה הזאת עד שחשתי הקלה. כך חשבתי על הטכניקה.

הפרויקט שלי מציג את התהליך שעברתי, את ההתגברות וההתבגרות. השילוב של התזות הצבע על הטקסטים הכתובים בשחור מבטא את התחושות שתיארתי.
ההתזות הן ה"התפוצצות" שלי והניצחון שלי על עצמי, אבל- כמו שניתן לראות את הטקסט דרך הצבע כך אני עדיין חוזרת במוחי לעיתים לתקופות שעברתי ובעצם נשארו כמו צלקות/תזכורות למה שעברתי ולאן אני לא ארשה לעצמי לשוב.

כל הטקסטים המוצגים הם שירים ופואמות שאני כתבתי מגיל 13 ועד עכשיו, פרט לשיר אחד שנקרא "Non, Je Ne Regrette Rien" (לא, אני לא מתחרטת על כלום) של הזמרת אדית פיאף. השיר הוא בשבילי תזכורת: נכון, עברתי מה שעברתי ועשיתי את מה שעשיתי ואני אולי מתחרטת על זה, אבל לא מתחרטת על שעשיתי אותו, כי מה שעשיתי ומה שחוויתי בנה והרכיב אותי לבן אדם שאני כיום. ואני לא מתחרטת על כלום.