הישראלי המצוי

אקריליק על קאפה, קיסמי שיניים, פנסים

במדינת ישראל קיימת אפליה עדתית שמשפיעה על חיי היום יום של כולנו. מאז ומתמיד  חשתי ברגעים מסוימים כמעט בכל תחומי החיים באפליה זו שבאה לידי ביטוי  בהשלכת מבטים מוזרים או שאלות מקוטלגות שכוללת המון סטריאוטיפים.

בעבודתי בחרתי לתאר את עצמי כצמח הצבר (קקטוס) משום שצמח הצבר מסמל את הישראלי האולטימטיבי, הציוני, התורם והגאה. אני, כמזרחי, עם צבע עור קצת יותר שחום, מרגיש שאני לא זוכה לכבוד והערכה הבסיסית לבן אדם בהסתכלות ראשונית. דוגמא לכך היא שאלה שחוזרת על עצמה בלי סוף: "יש לך סיגריה גבר?" או מצב שאליו אני נקלע בקביעות שבו עוצרת אותי משטרה לבידוק, שאלות חודרניות סתמיות, חיפושים באוטו בלי סוף, וכמובן שהם לא מוצאים כלום ומשחררים אותי לדרכי. דבר זה מכעיס ופוגע בי מאוד משום ששאלתי את חבריי (הקצת לבנים יותר ממני) בעלי הרישיון או לא, אם עוצרת אותם משטרה לעיתים קרובות, וכמובן שהתשובה היא תמיד לא. הקטלוג הזה הוא לא נכון ולא מוסרי.

אני, כמזרחי, רואה עצמי כצבר אמיתי, שחור, ולא "ירוק", ומשום כך בחרתי לצבוע את הצבר בצבעי שחור ולבן (אפור). המסר אותו אני רוצה להעביר בצבעים אלה הוא ששחורים ולבנים (מזרחים ואשכנזים) כאחד יכולים לראות עצמם כצברים, כולנו שווים. בנוסף, בחרתי להוסיף בעבודה מספר פנסים בין עלי וקוצי הצבר. הפנסים נועדו כדי "להאיר" את החברה ולפקוח את עיניהם של האנשים בנוגע לאפליה העדתית.